שכחתי להכין את בן השש שלי, שבמקום לישון הערב באוהל בחצר הבית של החברים שלנו, כפי שתכננו, נישן בתוך הבית שלהם, על מזרונים בסלון.
אף אחד מאיתנו לא אוהב שינויים.
בטח כאלו שקורים ללא הכנה.
שינויים עלולים להיחוות על ידי מערכת העצבים שלנו כאיום!
ובתגובה, מערכת העצבים שלנו נכנסת למצוקה ומוציאה תגובת סטרס של מלחמה.
למה שקרה לבן שלי אתמול בלילה קוראים שגיאת ניבוי (Prediction error).
שזה בעצם אומר שמה שהוא חשב שיקרה, לא קרה.
הוא ציפה למשהו אחד וקיבל משהו אחר.
טעות בניבוי היא סיבה מעולה לטנטרום!
וזה אכן מה שקרה.
השעה הייתה כבר כמעט חצות.
הוא התכונן לצאת לישון באוהל בחוץ, כפי שציפה שיקרה.
ופתאום אמא מגיעה ללא הכנה וטוענת שאני טועה!
שלא הולכים לישון בחוץ.
וכשהמשאבים הגופניים שלי מרוקנים כי כבר חצות ואני ממש עייף אחרי יום גדוש ואין לי טיפת כוחות כרגע להתמודד עם כזו טעות, עם כזה שינוי, מערכת העצבים שלי פשוט תפצח במלחמה.
ומה שנראה יהיה גוף קטן במצוקה, שנאבק ונלחם.
בקיצור – טנטרום לתפארת:
בכי, צעקות, צווחות, רגליים בועטות, גוף שמנסה לזוז בכל כוחו, אגרופים שמתנופפים לכיווני.....
ואיזה מזל שנזכרתי שהוא בעצם במצוקה אמיתית!
ואיזה מזל שלא חשבתי שהוא עושה לי דווקא, ואיזה חסר התחשבות הוא לעשות לי את זה בחצות שגם אני כבר עייפה!
ואיזה מזל שזכרתי שמה שהוא הכי צריך כרגע זה שאעזור לגוף שלו להירגע.
שאשלח למערכת העצבים שלו מסרים של ביטחון.
שאשלח לה איזה אימוג'י מרגיע שהכל בסדר, שהיא יכולה להירגע!
אבל איך עושים את זה?
יש שני דברים שאפשר לעשות ברגע כזה:
1. לשיים את הטעות בניבוי:
להגיד בקול רם את מה שהוא חשב שיקרה ואת מה שקרה בפועל.
למשל, משהו כמו:
אוי
אתה חשבת שהולכים לישון בחוץ באוהל
ובסוף אנחנו ישנים כאן, בתוך הבית
איזו אכזבה!
איזה שינוי!
אמממ
זה ממש קשה
כך הילד גם קיבל מילים למה שהוא מרגיש בתוכו,
וגם מרגיש שראינו אותו באמת!
והצורך בנראות, שהוא אחד החשובים ביותר עבור כולנו, מתמלא.
זה כבר מרגיע!
2.
להשתמש בקשר בינינו כדי לעזור לו להירגע (מה שנקרא בשפה המקצועית: קו-רגולציה).
שימוש בקשר זה המשאב החזק ביותר שיש בידינו, בכל רגע נתון, אבל בעיקר בזמן טנטרום.
באמצעותו נוכל להפקיד הפקדות כדי למלא את המשאבים הגופניים שלו, שהתרוקנו לחלוטין כרגע.
בזכות הקשר בינינו גם נוכל לשלוח רמזים של ביטחון למערכת העצבים שלו,
רמזים שמותאמים אישית למערכת העצבים של הילד שלנו!
שבאמת יעזרו לו להרגיע את מערכת העצבים המיוחדת במינה שלו!
שיספרו לו שהוא בטוח ומוגן כרגע
ושאנחנו כאן איתו, ביחד
לעזור לו לעבור את הדבר הזה!
לעזור לו לדעת שהוא יכול לעבור דרך זה, שהוא יכול לעמוד בזה!
זוהי למידה מאוד חשובה עבורו!
ולמחרת בבוקר, אחרי שרוחות המלחמה נשכחו, זו הזדמנות נהדרת לספר לו איזה מדהים הוא שהוא הצליח, למרות שזה היה ממש ממש קשה, להתגבר!
וכמה כוחות יש בגוף הקטן הזה שהוא שלו!
וכמה שאני גאה בו.
Comments