איך, למשל, אתה יודע שאתה רעב?
או איך, לדוגמא, אתה יודע שאתה כועס?
איך אתה יודע שאתה מתוסכל? עייף? שבע? מצונן? עצוב? כאוב? אוהב?
זוכרים את החוש האינטרוספטיבי (מפוסטים קודמים...)?
זהו החוש השמיני שלנו, אחד מאותם שלושה חושים פנימיים (הפחות מפורסמים אך הכל כך חשובים כעת בעולמנו!), שתפקידם לדווח לנו מבתוך גופנו.
החוש האינטרוספטיבי אחראי להביא אלינו את התחושות הפיזיולוגיות מתוכנו ובכך, באופן הבסיסי ביותר, מאפשר לנו בכל רגע נתון, לענות על השאלה: "איך אני מרגיש?".
החוש הזה כבר ידוע לעולם מזה כמאה שנים ויותר, אך לאחרונה הפך לנושא חם במחקר, בשל הבנת השפעותיו הרבות על תחומי חיים כה נרחבים.
הקולטנים של החוש האינטרוספטיבי ממוקמים עמוק עמוק בתוך האיברים הפנימיים שלנו, כמו המוח, הלב, הריאות, שלפוחית השתן, הקיבה, השרירים, העור, תוך העיניים והאף ועוד
והם גורמים לנו לחוש את הבטן שלנו מקרקרת, את הלב שלנו דוהר בעוצמה, את הפה שלנו מתייבש, את השרירים שלנו כואבים (או מכווצים, או רפויים), את שלפוחית השתן המלאה, את הפרפרים שמתעופפים לנו בבטן.
או שאולי אלו בכלל גזים?
החוש האינטרוספטיבי הוא הוא שמאפשר לנו להבחין בכל תחושות הגוף הללו.
תחושות הגוף הללו מטפסות (באמצעות הקולטנים), על עמוד השדרה אל המוח.
שם הן עוברות פיענוח, על מנת שנבין (אם בכלל נוכל ונרצה להבין) את המשמעות שלהן עבורנו.
"אלו השרירים שלי שכואבים, הגוף שלי שמצומרר, האף שמתמלא בנזלת והעפעפיים האלו, הכבדים. אני כנראה נהיה חולה".
לאחר מכן, החוש האינטרוספטיבי דוחק בנו לעשות משהו בנידון, כדי לסלק את תחושת האי נעימות הזו בגוף ולהחזירו מיד לאיזון!
"כדאי שאחפש טיפול רפואי, אתן לגוף שלי מנוחה, אקח תרופה כלשהי, אוכל מרק עוף, או שאלך לדיקור".
ורק עוד כמה דוגמאות כדי להמחיש כמה החוש הזה חשוב -
אם נשים לב לקיבה מלאה ומתוחה כסימן של הגוף לאותת לנו שהיא (הקיבה) מלאה ואין שם יותר מקום, נוכל להפסיק לאכול בזמן.
תחושות של עור ברווז ורעידות בשרירים עשויות לסמן לנו כי קר לנו בפנים ויש צורך להתפנק במקלחת חמה או ללבוש עכשיו סוודר.
כמה ילדים אתם מכירים שאינם מצליחים להרגיש את הטמפרטורה הפנימית של גופם ומסתובבים עם בגדים קצרים גם בחורף? ולא יעזור, כמובן, אם נרדוף אחריהם עם הסוודר ביד.
תשומת לב לתחושת מועקה בחזה, ללב דוהר בעוצמה במקומו, ולחוסר שקט ברגליים - עשויה לבשר לנו שאנחנו חווים חרדה ודוחקת בנו לחפש נחמה כדי להפחית את אי הנוחות הנוראית הזו.
אגרופים קמוצים, לסתות נעולות, כיווץ בבטן ואש שמתפשטת לנו מהלמטה של הבטן - עלולים לבשר לנו על כעס שמתחיל להיבנות בתוכנו עכשיו.
ושאם לא נשים לב אליו עכשיו, ומהר, זה עלול להיות מאוחר מדי.
כי עד שנשים לב, העוצמה של הרגש תהיה כה גבוהה, עד כי נמצא את עצמנו יורקים את האש החוצה מגרוננו בלי יכולת לעצור, לנהל ולווסת את התגובה שלנו.
מחקרים רבים כיום שופכים אור על הקשר בין חוש אינטרוספטיבי שלא מתפקד מי יודע מה, לבין דיכאון, חרדה, הפרעות קשב וריכוז, אוטיזם, הפרעות אכילה, טראומה, ויסות חושי, ויסות רגשי, הפרעות התנהגות, נטיות אובדניות ועוד ועוד ועוד.
מה שעוד מספרים לנו היום מחקרים זה, שככל הנראה, החוש האינטרוספטיבי קשור בקשר הדוק לבריאות הנפשית שלנו!
הוא למעשה, כך נראה, שוכן בבסיסה.
מי אמר כאן חיבור גוף-נפש?
לאור כל זאת, אם ננקוט בגישה יותר פרואקטיבית, האם נוכל לקדם ולשפר את הבריאות הנפשית של ילדינו ולהפחית את האתגרים בתחום הזה באמצעות שיפור תפקודו של חוש זה?
ובכך, לאפשר להם אשכרה לשגשג?! ולא רק "לא לסבול"?
המחקר עדיין לא לגמרי בטוח.
אבל זו בהחלט השאלה שעליה להישמע ולהישאל.
מהן הסיבות לחוש אינטרוספטיבי לא מתפקד כהלכה?
מחקרים רבים שנערכים כעת, מבררים זאת במרץ רב.
מבין הגורמים המדוברים, ישנם כאלו הקשורים לסיבות אורגניות (כמו – אוטיזם, סכיזופרניה, הפרעות חרדה ודיכאון ועוד).
וישנם גם, כנראה, גורמים סביבתיים.
ביניהם - סגנון חיים עמוס, טראומות למיניהן, זמן מסך ממושך, מיקוד יתר באינפורמציה אשר מגיעה אלינו מבחוץ וגם חוסר הערכה לגופנו.
האם בכלל ניתן לשפר אינטרוספציה?
כן!
כך מראים מחקרים.
השיטה היחידה, עד כה, אשר הוכחה שוב ושוב במחקרים, היא מיינדפולנס.
אך ישנן אסטרטגיות רבות נוספות ונפלאות.
מה שאומר שיש ביכולתנו לסייע לילדינו לשפר מודעות לחוש הזה ביום יום שלהם.
ובכך לחזק את בריאותם הפיזית והנפשית, לא פחות.
עכשיו
חישבו מה קורה לילד, אשר חוש זה אינו פועל אצלו כראוי.
תגובות