הילד שלי סובל מחרדה לפעמים

אנחנו בבית החלטנו שאנחנו קוראים לה חרא-דה

ומעבר לכך שזה מצחיק אותנו ושובר קצת את הרצינות התהומית שיש סביב העניין הזה,

השם שאנחנו נותנים לזה מאפשר מעין הפרדה כזאת בינו לבין הרגש הלא נעים הזה שהוא חווה עכשיו בתוך הגוף שלו

זה מזכיר לו שהוא לא החראדה

זה רק רגש לא נעים שהגיע

ותכף יעבור

ומאז שהתחלתי לדבר על זה בחוץ, יותר ויותר אימהות מספרות לי שגם לילד שלהן יש חראדה

ואיזה משחרר זה להתחיל להוריד קצת את מעטה הבושה והאשמה שנמצא מסביב לזה

ולבדוק ולחקור ולהרהר ולנסות להבין ביחד

לא איך לשנות את הילד, ככה שהחרדה תסתלק לה

אלא כדי באמת לעזור לו (ולנו)

לצבור כלים וכוחות

שיאפשרו לו לדעת שהוא יכול לעשות משהו בכל רגע נתון

כדי לשנות את איך שהגוף שלו מרגיש,

וכך להפחית את החרדה

ולזכור שהוא יכול גם להיות עם החרדה

ולהישאר לגמרי בחיים

נראה לי שזה אחד השיעורים החשובים לחיים שכל ילד יכול ללמוד כבר מהיום -

לדעת שהוא יכול לעמוד בכל רגש לא נעים שיגיע

השאלה היא האם אנחנו יכולות לעמוד בזה כשהוא עובר דרך רגש או רגע קשה?

אפשר להתאמן בזה וכך להשתפר מרגע לרגע, להתאושש מהר יותר מהנפילות

ולפתח "חוסן של אימהות"

האם זה פשוט?

זה פשוט נורא ואיום לרגעים

אבל זאת גם הזדמנות ללמוד על עצמנו, עליו, על יחסים ועל החיים

לא רוצה להישמע דרמטית, אבל לי הידע הזה שינה חיים

לא בגלל שזה פתר את כל הקשיים עם הילדים

אלא בגלל שזה אפשר לי לעזור לעצמי לעמוד מול הקשיים האלו ביותר נוכחות וחמלה

לדעת איך למלא את המצברים שלי בכל טוב כדי לחזור אליהם יותר רגועה ומווסתת

אין לכן מושג גם כמה זה מהנה לגלות שזה גם הדבר שהכי יעזור לילד שלנו להיות יותר בטוב

אם אתן מכירות אמהות שזה יכול לעזור להן, אנא שתפו אותן

אימהות לילדים עם התקפי זעם, קשיי ויסות, חרדה, אוטיזם

אימהות שרוצות קצת לחזור ולהרגיש הקלה לא בגלל שמשהו בסביבה שלהן השתנה

אלא כי על אף הסטרס, הן יכולות לעזור לעצמן להרגיש טוב יותר

ככה סתם