אחרי שבילינו שנים בסטרס כרוני, או שחווינו טראומה, קיימת האפשרות ש"להרגיש בטוחה" ירגיש לנו מאוד מאוד פגיע, מבהיל ולא נוח.
לא נרגיש בבית, במקום שאמור להיות הבית.
ונרצה לחזור למקום אליו התרגלנו, המקום של הסטרס.
שם אולי לא תענוג גדול, כי יש מלא פחדים וחרדות ודאגות ועצבים, אבל את שם אנחנו לפחות כבר מכירות. אולי אפילו כבר קצת מכורות לתחושת האדרנלין המוכרת שזורמת לנו בגוף. אפשר לנשום לרווחה. את התחושה האת אני כבר מכירה.
ואז יוצא שאנחנו שמות לעצנו מקלות בגלגלים.
לא בכוונה כמובן, כי ברור שלא נרצה לעשות לעצמנו שיהיה קשה וכואב.
אבל זה הזמן להתחיל להסתכל על כל החומרים הלא מודעים האלו, שמבעבעים בתוכנו ומפעילים אותנו בכל מיני דרכים מסתוריות.
ומחבלים לנו בהתנהגות, ביחסים וברגשות פעם אחר פעם אחר פעם.
אם נתחיל לשים עליהם את הדעת, נצליח להפוך אותם ליותר מודעים.
ליותר מוכרים וברורים.
זה יכול באופן דרמטי לשנות את איך שאנחנו מתנהגות, חושבות, מרגישות, מעכלות, בריאות, חסונות, אוהבות וחולמות.
הזמנים האלו קוראים לנו לתת קפיצת ראש לתוך עצמנו. ולשנות את הדברים מבפנים. ולא מבחוץ.
מההכי עמוק שלנו.
ממערכת העצבים שלנו.
שאם נכיר אותה קצת יותר טוב ונבין איך היא פועלת (ומפעילה אותנו), נוכל להפוך אותה לבת הברית שלנו, ולרתום אותה ללחום לצידנו,
לטובתנו.
ומי מאיתנו לא צריכה עכשיו עוד בת-ברית שתלחם לצידה?
סטיבן פורג'ס אמר את זה טוב ממני כשאמר ש"אם אתה רוצה להפוך את העולם למקום טוב יותר, התחל בלעזור לאנשים אחרים להרגיש בטוחים"
בתמונה כאן למטה – עובדים על לעזור למערכת העצבים להרגיש קצת יותר בטוחה וקצת פחות רגישה עם פרוטוקול ה - SSP
Comments