ומה אני אגיד לכן, באמת הלוואי שזה יצליח
אבל תכלס זה מזכיר לי קצת את ניסיונות ההידברות שלי עם הילדים שלי, כשהם בהתקף זעם.
גם לכן יצא לנסות את זה פעם?
זה אף פעם לא עובד
ולא סתם
כי מה שבעצם קורה לנו בגוף כשמערכת העצבים שלנו נמצאת תחת איום, זה שהיא מוציאה פקודת מלחמה בדמות תגובת הסטרס המפורסמת.
זוהי בעצם תגובה פיזיולוגית בה הורמוני סטרס מופרשים לזרם הדם שלנו וכל האנרגיה בגוף מנותבת לפעולה של השרירים, שצריכים עכשיו להבריח אותנו מהאזור, או לגרום לנו להילחם.
הגוף שלנו בעצם נמצא במצוקה ומגיב כדי להגן עלינו.
אנחנו למעשה במצב הישרדותי.
ובפועל, נרגיש כנראה מין צורך בלתי ניתן לשליטה לזוז, לדבר, לצעוק, לעשות משהו, אולי לבכות. ונהיה עצבניות, חסרות סבלנות וחסרות שקט הרבה יותר ממה שהיינו רוצות להיות.
נוסף על כל התחושות הלא נעימות האלו בגוף, המוח המפותח שלנו לא ממש יכול לחשוב תחת כל הלחץ הזה והפונקציה האנושית המדהימה הזו שנקראת אמפתיה, פשוט לא עובדת לנו.
ואין לנו אפילו טיפת אמפתיה לאנשים הקרובים אלינו ביותר, כמו למשל הילדים שלנו ועצמנו!
אז איך תהיה לנו אמפתיה כלפי אנשים זרים שחושבים לגמרי אחרת מאיתנו?
אם היו לוקחים אותי בתור יועצת לממשלה, הייתי אומרת להם שקודם כל הם צריכים לדאוג להפחית את הסטרס מהגוף שלהם. למשל, אפשר להתחיל כל בוקר את המליאה בלשקשק את הגוף כמו הזברה. הזברה יודעת טוב יותר מאיתנו להיפטר מכל הסטרס העודף הזה שיש לה בגוף.
רק אחרי שמערכות העצבים שלנו, שחוות כרגע סטרס מתמשך ועוצמתי מדי, יצליחו להתאושש, נוכל להתחיל לרצות להיות בקשר עם אחרים, נוכל להתחיל לרצות להקשיב ולהסתכל בעיניים של מישהו אחר ואולי תהיה לנו קצת אמפתיה כלפי הרגשות והצרכים של הצד השני.
זה שאף אחד לא הציע לי את התפקיד הזה (עדיין ), לא אומר שאין לי אחריות אישית להתחיל ולנסות בבית שלי להפחית את הסטרס שלי ושל הילדים שלי, כדי להצליח לפחות לדאוג לרווחה הרגשית והפיזית שלנו ולכך שאנחנו בבית נצליח טוב יותר להידבר מקרוב.
לשם כך, התחלנו לאחרונה מסורת בבית, שכל בוקר כשאני נפרדת מהילדים שלי, אני נותנת לכל אחד מהם "חיבוק מרציפני ארסי" ארוך שזה בעצם אומר חיבוק מעל 20 שניות שבו משתחרר הורמון האהבה (אוקסיטוצין), שמפחית לנו בגוף את הסטרס ומאפשר לנו להיות בטוב ובאמפתיה, לפחות כלפי הקרובים לנו בבית שלנו וכלפי עצמנו.
זה כבר משהו.
בתמונה כאן למטה – שני פורעי החוק שאני כבר מנסה שנים להגיע איתם להידברות
Comments