שלשום בלילה, רגע לפני שטסנו חזרה לאיטליה, נשבר לי הלב

הבן שלי התעורר בבכי חרישי כזה

התיישבתי לידו על המיטה בחדר החשוך, מנסה שלא להתיישב עליו

"מה קרה?" שאלתי אותו

אבל הוא לא ענה ורק המשיך להתייפח

"חלמת חלום רע?" ניסיתי שוב

"לא" הוא ענה תוך כדי בכי ומשיכות אף חזקות

"מה אתה מרגיש?"

"אני לא יודע, אני לא מכיר את מה שאני מרגיש עכשיו" הוא ענה בייאוש

"תראה לי" ביקשתי ממנו

"תראה לי בגוף שלך, איפה אתה מרגיש את זה?"

אצבע קטנה נשלחה לכיוון הלב שלו

"בלב הקטן והחמוד הזה שלך?"

"כן" הוא אמר תוך כדי שהפה שלו מתעקל לו למטה

"ואיך זה מרגיש שם בלב שלך?" שאלתי "הוא דופק מהר וחזק כמו שקורה לך לפעמים כשאתה מפחד?"

"לא. אני לא יודע איך להסביר, זה פשוט דחוס כזה"

"אממ זה נשמע לא נעים.

ואיפה עוד אתה מרגיש את התחושה הלא מוכרת הזו?" שאלתי

"כאן" הוא מצביע לאיזור הגרון שלו

"ומה אתה מרגיש שם?" המשכתי לחפור לו

לא עונה

"אולי כאילו יש שם איזה כדור שתקוע?" הצעתי

מהנהן עם עיניים מלאות בדמעות ענק שמתגלגלות לו עד הכרית

"אממ" אמרתי לו

"נראה לי שאני מכירה את הרגש הזה די טוב

כשאני מרגישה את זה בגוף זה סימן בשבילי שאני עצובה

יכול להיות שגם אצלך זה ככה ואתה פשוט מאוד עצוב עכשיו?"

הבכי מתגבר

"יכול להיות שאתה עצוב להיפרד מכל האנשים שאתה כל כך אוהב, עכשיו לפני שאנחנו טסים חזרה?"

בכי מתגבר עוד יותר

ניגוב נזלת בשמיכה

"זה באמת נורא עצוב להיפרד מאנשים שאוהבים

גם אני ממש עצובה עכשיו"

שתיקה

"תרגיש את העצב הזה בגוף שלך לרגע

זה מה שהוא מבקש ממך

הוא כמו גל.

הוא מגיע ואז ממשיך הלאה.

אתה יכול לעמוד בזה"

---------------------------

כולנו היינו רוצות שהילד שלנו יוכל להגיד שהוא עצוב/שמח/כועס/מקנא/מתוסכל וכו'

אבל למעשה אנחנו יודעים היום ממחקרים שזה יהיה נהדר אם הוא יצליח לפני כן לזהות את הרגש בכוחות עצמו ולהרגיש באמת את התחושות הלא נעימות (או הנעימות) שמתרחשות בגוף שלו בזמן שהוא מרגיש עצוב, שמח, נרגש, מתוסכל או מאוכזב (והכל בזכות החוש הסודי שלנו, החוש האינטרוספטיבי).

ככה הוא יוכל למלא את שם הרגש במשמעות הגופנית, להבחין ברגש עוד לפני שהרגש במלוא עוצמתו

ולדעת שהוא יכול להרגיש אותו ולעמוד בו!

כל כך חשוב אם אנחנו רוצות לעזור לו לגדול להיות ילד מווסת, מחובר לעצמו וחסון רגשית

--------------------

אז הוא חזר לישון די מהר

 ורק אני נשארתי לשבת שם עוד כמה דקות עם גוש בגרון, מחנק בלב ודמעות מתגלגלות עד הרצפה

וטוב שניהלתי איתו את הדיאלוג הזה רגע לפני

כי זה עזר לי לא למסמס את הרגש

ולזכור שמה שאני מבקשת ממנו לעשות, כדאי שאוכל לעשות בעצמי

בתמונה

מספרת לכם שהיינו בארץ מבלי לספר שהיינו בארץ