לנשום עמוק, לנשוף ארוך, לנשום מהסרעפת, לשאוף דרך נחיר שמאל, לנשום קוביה, להחזיק נשימה, לא לנשום!
--
אנחנו לא יכולות לנסות לנשום לראשונה אחרי שכבר איבדנו את זה ולצפות שזה יעבוד לנו.
ואז עוד להתבאס על עצמנו כשזה לא עובד לנו ולחשוב שאנחנו סתם היסטריות לא מווסתות.
זה לא אמור לעבוד.
זה לא אנחנו, זאת הציפייה הלא ריאלית מהגוף שלנו ומעצמנו.
ויסות זה לא כפתור של און ואוף
זה לא שיש לך את זה או אין לך את זה
ויסות זה תהליך
זאת מערכת יחסים ארוכת טווח
נדרשת כאן השקעה
להצליח לבחור את הנשימה הנכונה ולהצליח לנשום אותה ברגע האמת בדרך כזו שבאמת תאושש את מערכת העצבים, זה עניין שדורש ידע, תרגול, סבלנות והתמדה.
ובעיקר המון חמלה ותהייה וטעייה
רצוי לתרגל את זה כל יום ובכל מיני מצבים לאורך היום.
כדי להפוך את מערכת העצבים שלנו לחסונה וגמישה יותר, ובאמת לתת לה מענה עמוק יותר מאשר פלסטר, צריך לתרגל לאורך זמן.
,
ובגלל שלכל מערכת עצבים יש 3 מצבים שבהם היא יכולה להיות בכל רגע נתון, כדאי קודם כל לזהות באיזה מצב היא נמצאת ברגע הזה
ככה נוכל להתאים את הנשימה בדיוק למה שאנחנו רוצות לעשות (להרגיע או בעצם לעורר?)
אם נתמיד לעשות את זה לאורך זמן באופן יומיומי מערכת העצבים שלנו תרגיש קצת יותר בטוחה. אפילו אם בחוץ עדיין לא בטוח
אז נוכל לא רק להגיב לעולם מתוך מערכת העצבים הפרמיטיבית והמיושנת שלנו, אלא גם להשתמש בחלקים היותר חדישים ומתקדמים ולהגיע ישר למחסן הראשי של כל המשאבים שלנו
זה יאפשר לנו לחווט מחדש את איך שאנחנו חוות ותופסות את העולם ברמה העמוקה יותר ולא רק לקוות להצליח להירגע ברגע האמת.
Commentaires